חיבור העידן הדיגיטלי לעולם המחול

Dancer doing a dance class via online zoom technology

תחום ההייטק צמח בעשורים האחרונים והאינטרנט גרם למהפכה של ממש בעולם שאנו מכירים, החל מהפצת ידע ושיתוף ידע ועד למערכות מידע מורכבות המנתחות נתונים ומוצאות תבניות מתוכן ניתן להסיק מסקנות ולקבל החלטות בכל היבטי החיים: בטחון, כלכלה, פנאי, השכלה ועוד. 

בתור איש הייטק ומומחה בינלאומי בתחום הסייבר, אין שום נושא טכנולוגי שאני לא יכול ללמוד און ליין, גם אם זה שפת קידוד חדשה או טכנולוגיה חדשנית שיש לחקור – הכל זמין ונגיש דרך האינטרנט. יש אינסוף מקורות מידע, מידע כתוב, מידע מצולם, סרטונים עם הסברים על ביצוע פעולות טכניות המסבירים שלב אחר שלב כיצד לבצע את הפעולות הנדרשות והכל נמצא בכף היד שלנו. 

כשהתחלתי להדריך, להופיע ולהתחרות בסגנון הריקוד ״בצ׳אטה״, פתחתי את האינטרנט במטרה להתמקצע ולהשתפר בתחום הריקוד שלי, כפי שאני רגיל מהמקצוע שלי כאיש סייבר – ניתן ללמוד הכל לבד דרך האינטרנט והמחשב. גיליתי לדאבוני, כי לא קיימים מקורות מהימנים להשתפרות מקצועית בתחום הריקוד. תחילה חשבתי שמדובר רק בסגנון הבצ׳אטה, חשבתי לעצמי שאולי מפני שזה סגנון חובבני, או חדשני? אולי כי זה ריקוד זוגי? ולכן אין מקורות מידע וקורסים מקוונים שניתן לצרוך. אך כרקדן מופיע, הייתי צריך לחזק את הטכניקה שלי בסגנונות נוספים כגון בלט קלאסי על מנת להשתפר תנועתית כרקדן בצ׳אטה, ונדהמתי לגלות כי גם בתחום ריקוד זה, אשר ללא ספק קיים הרבה מאוד זמן וכל ההגדרות הטכניות והתנועות השונות המאפיינות את הבלט הקלאסי, מוגדרות היטב וידועות בכל העולם. ועדיין, אין קורסי בלט מקצועיים און ליין המאפשרים לרקדנים לצמוח ולגדול.

הפרקים הבאים במאמר מבוססים על עבודת סיום מתוך קורס מורשת המחול במסורות ישראל – עבודת סיכום קורס מורשת המחול הישראלי תשפ״א

נושא העבודה: הטמעת טכנולוגיה בהוראת מחול 

מגיש: עומרי סגרון

מוטיבציה

שמי עומרי סגרון, סטודנט בחוג למחול, שנה ב׳. אני מפרט מעט על הרקע שלי על מנת שתביני את ההקשר לתשוקה שלי לנושא עליו בחרתי לעשות את העבודה. הרקע שלי בריקוד מסתכם בסגנון הלטיני  (סלסה, בצ׳אטה וכדומה) ובמקצועי אני איש הייטק וטכנולוגיה. כיום אני ראש תחום הסייבר של אוניברסיטת NYU ועוד 15 אוניברסיטאות בארה״ב, אני מצליח לשלב את התואר מפני שהתואר בבקרים והעבודה שלי מול שעון ארה״ב אחר הצהריים. בנוסף לפעילות בארה״ב, אני הבעלים של קבוצת היידל הולדינגס(https://highdele.com ), הכוללת 4 חברות הייטק, ביניהן חברת דאנס דמי (https://dancedemy.com/) שהיא בעצם אפליקציה ללימודי ריקוד און ליין המשלבת אלגוריתמיקה מתוחכמת הנותנת לתלמיד פידבק על הביצועים שלו בצורה אוטומטית ללא מעורבות המדריך.

אודות דאנס דמי

✨ קצת היסטוריה

דאנס דמי נוסדה בשנת 2018 מתוך חזון לקדם את עולם המחול אל עבר עולם הטכנולוגיה ולשלב ביניהם, להטמיע טכנולוגיות למידה מתקדמות בקרב רקדנים ולאפשר למורים, כוריאוגרפים ותלמידים למחול לפרוח ולהפיץ את הידע שלהם בכל העולם. דאנס דמי היא בראש ובראשונה אפליקציה ללימודי ריקוד און ליין, המשלבת בתוכה אלגוריתמיקה לניתוח תנועה, ובכך מספקת פידבק מיידי לתלמידים ללא מעורבות אדם.

סרטון הממחיש את השילוב הטכנולוגי באפליקציה: https://youtu.be/61h9-zKQ0pQ

✨דאנס דמי הוקמה על ידי עומרי סגרון, איש סייבר והייטק, שהתשוקה הגדולה ביותר שלו זה ריקוד. עומרי יזם סדרתי שבעברו ניהל את תחום הסייבר בעשרות מכללות ואוניברסיטאות בעולם. מעבר לידע והניסיון המעשי שיש לו בתעשיית ההייטק – עומרי מתמקד בעיקר בתחום החינוך ולכן רכש בשנת 2019 את חברת סייבר סקול אשר מספקת הכשרות סייבר משנת 2014 בכל הארץ, לכל הגילאים. 

✨ דאנס דמי לראשונה הוקמה כחברת סטארט-אפ בקריית שמונה והצטרפה לאקסלרטור של  ו-8200, עומרי הינו יליד קריית שמונה וכל חברות ההייטק שהקים ורכש הוקמו בקריית שמונה במטרה לקדם את תעשיית ההייטק המקומית. לאחר מכן דאנס דמי התפתחה והפכה להיות מוסד ללימודי ריקוד פרונטליים ולא רק און ליין.

סרטון של עומרי המציג את טכנולוגיית דאנס דמי בסיום תהליך האקסלרטור מול 400 משקיעים: https://youtu.be/KbL2hSSzqw0 

✨ כיום דאנס דמי מפעילה עשרות קורסי וחוגי מחול בכל הגילאים ובמספר מוקדים בארץ והטמיעה את מודל ההכשרה של סייבר סקול להפעלת קורסים בקנה מידה גדול גם בתחום המחול וכיום דאנס דמי מפעילה חוגי ילדים בסגנונות בלט, היפ-הופ, מודרני ועוד, וקורסי בוגרים בסגנונות היפ-הופ, בלט ואף הסגנון הלטיני הכולל סלסה ובצ׳אטה .

חלק א׳ – מבוא והקדמה

תחום ההייטק צמח בעשורים האחרונים והאינטרנט גרם למהפכה של ממש בעולם שאנו מכירים, החל מהפצת ידע ושיתוף ידע ועד למערכות מידע מורכבות המנתחות נתונים ומוצאות תבניות מתוכן ניתן להסיק מסקנות ולקבל החלטות בכל היבטי החיים: בטחון, כלכלה, פנאי, השכלה ועוד. 

בתור איש הייטק ומומחה בינלאומי בתחום הסייבר, אין שום נושא טכנולוגי שאני לא יכול ללמוד און ליין, גם אם זה שפת קידוד חדשה או טכנולוגיה חדשנית שיש לחקור – הכל זמין ונגיש דרך האינטרנט. יש אינסוף מקורות מידע, מידע כתוב, מידע מצולם, סרטונים עם הסברים על ביצוע פעולות טכניות המסבירים שלב אחר שלב כיצד לבצע את הפעולות הנדרשות והכל נמצא בכף היד שלנו. 

כשהתחלתי להדריך, להופיע ולהתחרות בסגנון הריקוד ״בצ׳אטה״, פתחתי את האינטרנט במטרה להתמקצע ולהשתפר בתחום הריקוד שלי, כפי שאני רגיל מהמקצוע שלי כאיש סייבר – ניתן ללמוד הכל לבד דרך האינטרנט והמחשב. גיליתי לדאבוני, כי לא קיימים מקורות מהימנים להשתפרות מקצועית בתחום הריקוד. תחילה חשבתי שמדובר רק בסגנון הבצ׳אטה, חשבתי לעצמי שאולי מפני שזה סגנון חובבני, או חדשני? אולי כי זה ריקוד זוגי? ולכן אין מקורות מידע וקורסים מקוונים שניתן לצרוך. אך כרקדן מופיע, הייתי צריך לחזק את הטכניקה שלי בסגנונות נוספים כגון בלט קלאסי על מנת להשתפר תנועתית כרקדן בצ׳אטה, ונדהמתי לגלות כי גם בתחום ריקוד זה, אשר ללא ספק קיים הרבה מאוד זמן וכל ההגדרות הטכניות והתנועות השונות המאפיינות את הבלט הקלאסי, מוגדרות היטב וידועות בכל העולם. ועדיין, אין קורסי בלט מקצועיים און ליין המאפשרים לרקדנים לצמוח ולגדול.

אף על פי שישנן עדויות רבות לשילוב טכנולוגי ביצירות ובאומנות, ניתן לראות כי המחול אינו ידידו הטוב ביותר של הטכנולוגיה המודרנית. מובילי דעה ויוצרים בתחום המחול נמנעים לרוב ממעורבות טכנולוגית וניתן לומר אפילו, פוחדים מחדשנות טכנולוגית. הייתכן כי זה נובע מחוסר בחשיפה טכנולוגית בחינוך הפורמלי של הרקדנים? או אולי זה נובע מכך שישנם רקדנים רבים שאינם בוחרים במסלול אקדמי או בחינוך הפורמלי אלא משתלבים בלהקה ורוקדים כל הדרך אל הקריירה החלומית כרקדנים?

התעודדתי בקריאתי את המאמר: ״כוריאוגרפיה במציאות מדומה – מחול בין שני עולמות״, מאת יעקב שריר ודיאן גרומלה, אשר מסביר על פרויקט חדשני ופורץ גבולות בשם: ״לרקוד עם הדרוויש המדומה – עם גוף מדומה״, פרויקט אשר משלב טכנולוגיית VR (מציאות מדומה) ביצירה עצמה. ״על מנת לממש את הפרויקט באופן מוחשי וגופני, היה צורך לברוא גוף ענקי שתוכנת לתנועה מדמדת, הנע בצורה גלית בתנועות חושניות אל עבר ההתפוררות, ולעצבו בצורות חדשות.״ במאמר מציינים כי יש צורך ליצור דמות וירטואלית מדומה אשר ניתן לעבוד איתה כמו שאנו עובדים עם רקדן אמיתי, דבר אשר מגשר על הפער העצום שיש בין עולם המחול לטכנולוגיה, ובכך מאפשר בסיס לאינסוף אפשרויות הגלומות בשילוב טכנולוגי ביצירות. כשראיתי שאכן יש סימני חדשנות טכנולוגית בעולם המחול התמלאתי תקווה שניתן לשלב טכנולוגיה גם בהוראת המחול.

בעבודתי אחקור לעומק את הדיסוננס בין איש מקצוע בתחום המחול לבין איש מקצוע טכנולוגי, מדוע אנו לא מדברים את אותה השפה? מדוע עולמות אלו כל כך מנותקים? האם ניתן לגשר על הפער העצום בין עולמות אלו? בנוסף, מדוע לא משלבים טכנולוגיות בהוראת מחול? ישנם אינסוף פתרונות טכנולוגיים להעצמה ולמידה מקוונת שניתן לשלב בהוראת מחול, אנסה בעבודה זו למצוא את שורש הבעיה ואת החסמים המרכזיים בגינם הוראת הבלט אינה רותמת את הטכנולוגיות הקיימות אל תוך ההוראה בתחום המחול.

הנחת יסוד ראשונית שעלתה מחקר השוק, ואנסה להוכיח אותה בעבודתי, היא שרקדנים מעדיפים להגיע פיזית לשיעורי מחול בסטודיו או בבית ספר ולא ללמוד לבד בצורה מקוונת מסיבה אחת עיקרית: המחשב לא נותן פידבק לרקדן, והמדריך בסטודיו כן מתבונן ומספק חיווי ותיקון. כמובן שישנן השפעות נוספות כגון הפן החברתי, הציוד המקצועי, הסביבה המדרבנת ועוד. אך שורש הבעיה נובע מכך שלא מקבלים פידבק ללא מעורבות המדריך.

כיום, בעידן הקורונה, אנו מגלים כי רקדנים ומורים למחול נחשפו בלית ברירה לטכנולוגיות למידה מרחוק והחלו להתרגל לעבוד מהבית, ללמוד ולצמוח בעזרת המדריך מהצד השני שייתן להם תיקונים לשיפור. ניתן לומר כי החוויה בתקופת הקורונה אמנם עזרה ב-״חינוך קהל היעד״ להתמודד עם אתגרים טכנולוגיים וללמוד בצורה מרוחקת, אך היא גם יצרה חוויה לא נעימה אצל הרקדנים מפני שלא הגיעו לתוצאות טובות כפי שהיו מגיעים אם היו עובדים עם מורה בסטודיו. 

אנסה בעבודתי לזקק בעיה זו, ואנסה להבין האם החוויה הרעה נובעת מהסביבה המקצועית או דווקא נובעת מכך שלמדריך יש חסם טכנולוגי? בתוך מורה למחול, עם ניסיון עתיר שנים אשר רגיל לעבוד בסטודיו ונרתע מטכנולוגיה – זה שורש הבעיה וכפועל יוצא מכך – איכות ההוראה יורדת, התיקונים ונתינת הפידבק אינם מקצועיים כפי שהיו בכיתה, והשאלה הגדולה ביותר היא: האם הטכנולוגיה יכולה לספק פתרון מקצועי לנתינת פידבק?

חלק ב׳ – מחול, הוראה וטכנולוגיה – כי חדשנות היא לא מילה גסה!

וירוס הקורונה

מרץ, 2020, העולם קפא מלכת ואין לאן ללכת. וירוס הקורונה התפרץ ברחבי העולם ושינה את חוקי המשחק, העולם המודרני, המהיר, התזזיתי, עצר מלכת. אין יותר מסעדות, פגישות, משרדים, חיבוק, נשיקה, ריקוד, הופעה, בילוי, כימיה, אני מקווה שמילים אלו יחזרו לחיינו במהרה ונשים את וירוס הקורונה ביחד עם שאר הווירוסים שנכחדו מעולמנו בעזרת חיסונים ותרופות. אחד העולמות עליהם השפיע הקורונה הכי הרבה הוא המחול, התנועה והיצירה. אין הופעות כי אסור להתכנס בחלל סגור יותר מ-10 אנשים, אין שיעורי מחול כי צריך לשמור על מרחק של 2 מטר, אין יצירה כי הקורונה עצרה כל כך הרבה תהליכים יצירתיים ומעוררי השראה וקטלה את ההשראה בין רגע.

            האם לא נותר מה לעשות אלא להמתין ליום שבו הקורונה תחלוף? או שיש לנו את הכלים והמוטיבציה לפרוץ את כל המחסומים והאתגרים ולגלות עולם חדש ומרתק? הרי רקדנים מאופיינים ביצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסא, האם הקורונה תוציא אותנו מחוץ לסטודיו אל עבר אפשרויות חדשות? האם זוהי הזדמנות לחדשנות? בשיעורי אימפרוביזציה מחנכים אותנו ש״המגבלה משחררת״, האם מגבלת הקורונה תשחרר אותנו מתפיסת העולם שלנו עד כה כרקדנים? הזמן יגיד.

            ניתן להסכים שהקורונה גרמה לנו לרקוד פחות, לצאת פחות, ולצרוך את התוכן הפדגוגי המגיע לנו כרקדנים וסטודנטים למחול. אך יש לומר כי היא גם שחררה מגבלה עצומה שלנו הרקדנים הייתה מאז ומתמיד – הטכנולוגיה. הטכנולוגיה מושרשת בעולמנו ומשולבת בשאר התחומים אך לא ביצירות ולא בהוראת המחול. בכל זאת ניתן לראות כי להקות, מוסדות לימוד, וגופים נוספים בתחום המחול פתחו את הראש ויצאו מחוץ לקופסא ומחוץ לסטודיו אל עבר עולם חדש וטכנולוגי.

            להקת בת שבע ולהקות נוספות ברחבי הארץ מצאו פתרון יצירתי – הופעות מרחוק. ההופעות בוצעו בריחוק חברתי עם שמירה על הכללים או באמצעות זום. בכתבה ״ Dance at a Distance: Viewing Live Performance in the Context of COVID-19״  מספרים על החוויה  העגומה של אולמות ריקים ברחבי תל אביב, הריחוק החברתי, הסיוט הלוגיסטי בבחירת מושב והגעה לאולם. אך האם השמירה על הכללים משפיעה רק על הצופים או גם על הרקדנים? בהופעה של בת שבע ביוני 2020 נעשה שימוש עיקרי בריקודי סולו ובמרחק בין הרקדנים, דבר המקשה על היוצר להעביר את המסר כפי שרצה, אך המאמץ ראוי לשבח בכך שבכל זאת יש הופעה ויש רקדנים שעובדים ומתאמנים ומופיעים.

הוראת מחול בעידן הדיגיטלי

מעבר ליצירתיות המשתלבת ביצירות המחול, והגילוי של תוכנות לעבודה מרוחקת כגון זום, גם הוראת המחול הושפעה ולראשונה תלמידים לומדים מחול ותנועה כשהם לא נמצאים בחדר אחד עם המורה. מי היה מאמין שיגיע היום שבו רקדן יסתכל על מסך ויעשה ״פלייה״? מי האמין שמורים למחול המגדלים דורות של רקדנים כבר עשרות שנים בשיטת הוראה פרונטלית בלבד יעברו בין רגע להוראה מקוונת? הוראת המחול קפצה מדרגה אל עבר השילוב הטכנולוגי בשיעורי מחול, ומסתמן כי הרקדנים מוצאים את היתרונות וכמובן את החסרונות הנובעים מהעידן החדש.

            היתרונות בלמידה מרוחקת לא זרים בשאר הדיסציפלינות, בתחום ההייטק תעשיית הקורסים המקוונים קיימת שנים רבות ורוב אנשי ההייטק לומדים ומתפתחים באופן עצמאי באמצעות ידע הנצרך באמצעות דיגיטלית. ללמוד בכל מקום וכל זמן, לחזור על השיעור המוקלט מתי שרק רוצים, חסכון בזמן נסיעות, כסף לחניה, והנגישות לתוכן בינלאומי – אלו יתרונות שעד כה עולם הריקוד לא היה מעוניין בהם. ומדוע? האם החסרונות כל כך נוראיים ועולים בכמה מידות על היתרונות?

            אין ספק שהמוטיבציה לקום ולרקוד כשהרקדן לבד בבית מול מסך המחשב, על רצפת בלטות, פחותה בהרבה מאשר לרקוד בסטודיו מקצועי עם רקדנים נוספים הדוחפים אותך קדימה. אך האם זה מספיק כדי לזנוח את כל היתרונות שציינתי לעיל? האם דבריה של המפמ״ר, הילה קובריגרו-פנחסי, בנוגע לאומנות המחול מחזקים את ההשערה כי מחול חייב להיות פרונטלי וחברתי: ״המחול הוא אמנות הגוף ככלי ביטוי ותקשורת. הוא צורך אנושי קמאי, המלווה אותנו באירועי מעגל החיים ומחזור השנה, ב”עת ספוד ועת רקוד” כך בקהלת, באירועים, בינלאומיים, לאומיים, ואישיים כאחד. הוגים, משוררים, חוקרים וכוריאוגרפים דנים ומתארים את מרכזיותו בחיי בני האדם והחברה משחר ההיסטוריה ועד היום.״ (משולחן המפמ״ר). אכן ישנו דגש על הסביבה בה הרקדן פועל ומתחנך, אך דבר מופלא נולד מתקופה מאתגרת זו – משרד החינוך הקים מרחב פדגוגי דיגיטלי בפורטל עובדי ההוראה הכולל הדגמות מעשיות של תכנית הלימודים, יש אור בקצה המנהרה, הגבולות בין ההייטק להוראת המחול מתחילים להיטשטש. 

חינוך והוראת מחול

אך האם זהו החיסרון העיקרי? הקרבה החברתית ויכולת ההתבטאות של הרקדן? או שאולי חוסר היכולת לספק פידבק איכותי ומקצועי דרך המחשב הוא החסם העיקרי לכך שאנו לא מוצפים בקורסי מחול במרחב הדיגיטלי? מרים רוסקין-ברגר (ראה נספח א׳) כותבת במאמרה ״חינוך במחול במאה ה-21״ את חשיבות הכשרת הרקדן כמחנך ולא רק כמבצע: 

״הוראת המחול היא שדה בעל חשיבות קריטית, מאחר שהמחול והתנועה מהווים מקור מרכזי של ניסיון אנושי ותורמים לתפקוד הקוגניטיבי, הרגשי והפיזי. המחול יכול לספק את התשומות החושיות ואת המודעות התפיסתית, החיוניות להתפתחות האופטימלית של שתי הרמות – המילולית והלא מילולית – של הניסיון. במחול אנו מאפשרים צורות חדשות של למידה והתפתחות של כישורים לפתרון בעיות, העושים שימוש ב’אינטליגנציות המרובות’, כולל זו הקינסתטית, שתוארה על ידי הווארד גרדנר (Gardner). תוכנית החינוך במחול ביקשה להפיץ את הידע הפדגוגי והתיאורטי כדי להבטיח את ההבנה המלאה של המחול ושל מקומו בתרבות ובאמנות, בנוסף להבנה של תפקיד התקשורת הלא מילולית בכלל החיים האנושיים. אנו מתמקדים בהתפתחות הרקדנים כמחנכים שלמים, ובפילוסופיה המדגישה את החשיבות של המחול לצמיחה של כל פרט. בשל החשיבות שיש לשליטה בראש ובראשונה בנושאים אותם אנו עומדים ללמד, דגש מהותי מושם על ההתפתחות של כישורי מחול טכניים, הבעתיים וקומפוזיציוניים, כמו גם על ההתפתחות של מומחיות פדגוגית ותיאורטית רחבה. אנחנו מעודדים גם את ההרחבה של התהליך היצירתי של כל תלמיד כגורם קריטי בהתפתחותו כמחנך.״ 

מרים מדגישה את הצורך בחינוך הרקדנים כמחנכים על מנת לחזק את תיאוריית ״האינטליגנציות המרובות״, אשר פותחה על ידי הווארד גרדנר (Gardner, 1999),  ואשר תמכה גם בחשיבות של חינוך במחול,  פתחה  דרכים חדשות לחשיבה על הדרך ללמד מחול, כמו גם על הדרך בה יש להשתמש במחול כדי ללמד נושאים אחרים. בכל אחת מהאינטליגנציות המפורטות במאמר יש חשיבות אדירה לנוכחות פיזית בסטודיו ועל מנת לגבור על הצורך הפיזי ולאפשר למידה מרוחקת, הטכנולוגיה צריכה לספק מענה לכל אחת מהאינטליגנציות המפורטות בתאוריה. 

            הוראת המחול מתבססת בראש ובראשונה על הדגמה ולאחר מכן חיקוי. כפי שכתוב במאמר: ״הדבר משקף תפיסה  המדגישה את הרכישה של תכני ידע באמצעות הוראה ושינון ישירים (Warburton, 2003)״. זהו דבר אשר ניתן בקלות לייצר באמצעות סרטונים איכותיים המפרטים באופן מדויק וחזותי את השיטתיות של התנועה, ולכן הטכנולוגיה יכולה לספק פתרון ראשוני להוראה מרוחקת. לפי מאמרה של מרים, מדובר באחת מאבני היסודי עליהם מתבססת הוראת המחול בכל העולם. 

            דבריה של מרים אכן מחזקים את הצורך הטכנולוגי בהעברת ידע, אך אינם מחזקים את האתגר הגדול ביותר בפניו עומדת הטכנולוגיה והוא: נתינת תיקונים ופידבק מקצועי לתלמיד המתרגל. במאמרה של אורנילי אזולאי, ״על הייחוד בשיטת ההוראה של סילביה דוראן״ מחזקים שיטת הוראה נוספת שמקורה בלימוד ריקודי פלמנקו בספרד, אשר מעבר להדגמה וחיקוי ישנו אלמנט של פירוק התנועה לגורמים. גם פה לטכנולוגיה יש יתרון אדיר בכך שניתן לפרק כל תנועה בנפרד והתלמיד יכול לחזור על התנועה כמה וכמה פעמים מבלי לערער את סבלנותו של המורה בבקשה חוזרת ונשנית להדגמת הצעד.

פידבק

בהמשך מאמרה, אזולאי מדגישה שיטה נוספת וחשובה של סילביה דוראן (נספח ג׳) והיא ה״התבוננות״: ״סילביה דוראן מתבוננת, משקיפה, מחנכת: מאסטרו חוזה גראנרו (Jose Granero) נחשב בעיני אנשי מקצוע רבים לכוריאוגרף החשוב ביותר בספרד בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20. הוא נהג לומר שיש רקדנים שהודות לכישרונם ולידע שצברו מסוגלים ליצור ולבצע בעצמם ריקודים, אלא שבכל מקרה חשוב מאוד שיהיה מי שמתבונן בהם בתהליך העבודה: נדרשת להם עין חיצונית, מבקרת.״. מכאן אנו למדים כי שורש האתגר הטכנולוגי העומד בפני תחום הוראת המחול הדיגיטלי הוא נתינת הפידבק המקצועי לרקדן בהתאם לתפיסתו ושיטותיו של המורה.

            מכאן נובעת השאלה המכריעה לעבודה זו – האם הטכנולוגיה מסוגלת להתמודד עם אתגר כה מורכב? לתת פידבק מקצועי ופרקטי לכל רקדן ורקדן, על בסיס שיטתו של מדריך ספציפי, מבלי שהמדריך יהיה מעורב בתהליך הבקרה? נניח וכל שאר האתגרים נפתרו: קהל היעד, הרקדנים, מעוניינים ללמוד מרחוק (לא שיש להם ברירה בעידן הקורונה), נניח וסביבת העבודה הביתית שלהם מאפשרת להם ביצוע מלא של התנועות, ונניח כי כלל המרצים והמדריכים המקצועיים ישתכנעו להקליט את עצמם או תלמידים שלהם מבצעים את התנועות כפי שהם מחנכים – בהינתן הנחות יסוד אלו, האם הטכנולוגיה מסוגלת לתת את המענה לאתגר היסודי בעבודה זו? נתינת הפידבק ללא מעורבות אדם.

טכנולוגיה, ראייה ממוחשבת למידת מכונה ובינה מלאכותית

בשנים האחרונות אנו נחשפים לטכנולוגיות חדשות וחדשניות המאפשרות לנו לצמוח ולבצע אוטומציה לפעולות שעד כה יכלו להתבצע אך ורק על ידי בני אדם. טכנולוגיות כגון Big Data המאפשרים לאסוף נתונים בכמויות גדולות על מנת לערוך עליהם ניתוח סטטיסטי כדי להסיק מסקנות, למידת מכונה (Machine Learning) אשר מסתמכת על פעולות קודמות וידע קודם כדי ללמוד לבצע פעולה מסוימת ולחזור אחריה במידה והתנאים זהים, וכמובן, AI (Artificial Intelligence) – בינה מלאכותית אשר מסתמכת על הטכנולוגיות הקודמות שציינתי על מנת ליצור אשליה של אינטליגנציה אנושית המתבצעת על ידי מכונה.

            בכתבה ״הסכנה האמיתית בבינה מלאכותית היא האדם שכותב אותה״, כתב יוסי גורביץ על הסכנות הטמונות בבינה מלאכותית והאם טכנולוגיה זו בידי אדם בעל כוונות זדון יכול לגרום לסכנה קיומית לכדור הארץ? במדינת ישראל רואים זאת אחרת, ישראל רואה בבינה מלאכותית הזדמנות אדירה, כפי שמוצג ב״ועדת בינה מלאכותית ומדע הנתונים״ מדצמבר 2020 על ההזדמנויות הטמונות בשכלול הבינה המלאכותית והשימוש בטכנולוגיה לקידום אינטרסים לאומיים. אך האם בבינה מלאכותית גלומה היכולת לפתור את בעיית הפידבק האוטומטי? בשביל זה קיימת הטכנולוגיה של Computer Vision.

            ראייה ממוחשבת היא ענף מחקר מרכזי של מדעי המחשב, העוסק בעיבוד אוטומטי של תמונות המבוססות על העולם האמיתי, במטרה לחלץ ולפרש מידע חזותי הטמון בהם. אם נצליח לשלב יכולת לזיהוי תנועת הרקדן, עם למידת מכונה בכל פעם שמדריך כזה או אחר מלמד תנועה מסוימת (כמעט בכל קורס בלט ילמדו פלייה), ובינה מלאכותית לחבר בין הדגשים שסופקו על ידי המדריך לבין הביצוע של הרקדן בפועל ונתינת פידבק אוטומטי. ייתכן שמצאנו פתרון לכך שהוראת הבלט תפרוץ גבולות גיאוגרפיים וטכנולוגיים.

חלק ג׳ – סיכום ומסקנות

הייטק וריקוד לא בדיוק הולכים ביחד, זה יכול לנבוע מהמון סיבות אך בשורה התחתונה אנו רואים קושי אדיר של רקדנים וכוריאוגרפים לשלב טכנולוגיות מתקדמות לקידום האינטרסים שלהם ביצירה ובאומנויות הבמה.

בעקבות משבר הקורונה נאלצנו להתמודד עם אתגרים רבים, נפשיים, לוגיסטיים וטכנולוגיים. יחד עם זאת, ״המגבלה משחררת״, ובכך עולם הריקוד נחשף לטכנולוגיות ללמידה מרוחקת ונאלץ לסגל לעצמו טכניקות הוראה מתקדמות המבוססות על טכנולוגיות ולא רק על המורה בסטודיו בשיעור פרונטלי.

בהתבסס על מאמרים ומחקרים של מובילי דעה בתחום המחול, ראינו כי הוראת מחול איכותית וטובה מתבססת על מספר עקרונות חשובים, כגון: הדגמה וחיקוי, פירוק תנועות לחלקים קטנים ונתינת משוב ותיקונים מקצועיים בעקבות התבוננות. על מנת למצוא פתרון איכותי להוראת מחול מקוונת, יש לספק מענה טכנולוגי לשיטות הוראה אלו.

לפני שצוללים לטכנולוגיות מורכבות הכוללות אלגוריתמיקה ייחודית, אנו יכולים לתת מענה לרוב שיטות ההוראה על ידי סרטוני הדרכה פשוטים המסודרים בצורה פדגוגית נבונה הבונה את הידע של התלמידים, ובכך נמלא את עקרון ההדגמה והחיקוי, וכמובן גם את עקרון פירוק התנועות לגורמים. אך האתגר האמיתי מתחיל בהתבוננות ונתינת המשוב, כאן נצטרך להפעיל את התותחים הכבדים של תעשיית ההייטק.

בעולם ההייטק ישנן טכנולוגיות מתקדמות המאפשרות לנו את היכולת לתת מענה לאתגרי הוראת המחול. למידת מכונה, מאגרי נתונים גדולים, ראייה ממוחשבת בשילוב בינה מלאכותית, יאפשרו לנו לנתח את התנועה של היוצר, ליצור מודל השוואתי, ללמוד מכל מדריך המייצר תנועה דיגיטלית, לנתח ויזואלית את תנועת התלמיד, ולתת לו חיווי מקצועי בהתבסס על תנועת המדריך, ללא מעורבות אדם.

בעבודה זו גיליתי כמה הפער עמוק בכך שהיה קשה למצוא במאגרי המידע אזכורים למחקרים של שילוב טכנולוגי בהוראת מחול. אני כולי תקווה שמשבר הקורונה יגשר על הפער שנוצר לאורך השנים, ואולי נצליח באמצעות הטכנולוגיה ליצור שפה אחידה, דיגיטלית, בינלאומית, למחול.

ביבליוגרפיה

  1. יעקב שריר ודיאן גרומלה, ״כוריאוגרפיה במציאות מדומה״, 1996 https://www.israeldance-diaries.co.il/wp-content/uploads/2018/10/רמב7_כוריאוגרפיה_במציאות.pdf
  2. 2.    ״ Dance at a Distance: Viewing Live Performance in the Context of COVID-19״, Dance in Israel, 2020 https://www.danceinisrael.com/2020/07/dance-at-a-distance-viewing-live-performance-in-the-context-of-covid-19/
  3. משולחן המפמ״ר, הילה קובריגרו-פנחסי,   https://edu.gov.il/mazhap/mafmar/dance-education
  4. פורטל עובדי הוראה בתחום המחול, מרחב פדגוגי, https://pop.education.gov.il/tchumey_daat/mahol/
  5. חינוך במחול במאה ה-21 / מרים רוסקין-ברגר, יומני המחול  2004, https://www.israeldance-diaries.co.il/issue_article/חינוך-במחול-במאה-ה-21/
  6. על הייחוד בשיטת ההוראה של סילביה דוראן, אורנילי אזולאי, יומני המחול  2013, https://www.israeldance-diaries.co.il/issue_article/על-הייחוד-בשיטת-ההוראה-של-סילביה-דוראן/
  7. 7.    ״הסכנה האמיתית בבינה מלאכותית היא האדם שכותב אותה״, יוסי גורביץ, כלכליסט 2018, https://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3735833,00.html
  8. ועדת בינה מלאכותית ומדע הנתונים, דצמבר 2020, https://innovationisrael.org.il/sites/default/files/דוח%20סופי%20סיכום%20וועדת%20תלם%20לתכנית%20מופ%20לאומית%20בבינה%20מלאכותית%20-.pdf

נספח א׳ – ד”ר מרים רוסקין ברגר

ד”ר מרים רוסקין ברגר – ניהלה את בית הספר לחינוך במחול באוניברסיטת ניו יורק (1993-2002). משמשת כיושבת-הראש הקבועה של הוועדה הבינלאומית של ה-ADTA, וב-2002 הוענק לה פרס מריאן צ’ייס(Chace)  מטעם ADTA  על עבודתה בטיפוח הצמיחה הבינלאומית של התרפיה במחול. כתבה עבודת דוקטורט העוסקת בפסיכודיאגנוזה בתנועה; תבניות תנועה אצל בעלי הפרעות אישיות של נרקיסיזם ובעלי  אישיות  גבולית (Borderline).

נספח ב׳ – אורנילי אזולאי

אורנילי אזולאי – רקדנית ויוצרת, מבכירות תלמידותיה של סילביה דוראן. מופיעה ברחבי העולם במופעי יחיד וכסולנית עם תזמורות, מקהלות ובתי אופרה. בין השאר הופיעה ב-Walt Disney Concert Hall, בבית האופרה של לוס אנג’לס שבניהולו של פלסידו דומינגו, בתיאטרון הסרסואלה בספרד ועוד. מלמדת, מעבירה כיתות אמן ומרצה במסגרות שונות, וביניהן: להקת המחול הקיבוצית, הפסטיבל הספרדי בקורדובה, תיכון האוניברסיטה בלוס אנג’לס, בית ספר ג’וליארד בניו יורק, בית ספרד במדריד. זכתה בכמה פרסים על שירים ותרגומים פרי עטה. ספר שיריה עבודת אלוהים ועבודת אדם זכה בפרס רחל לשירה עברית.  

נספח ג׳ – סילביה דוראן

סילביה דוראן, רקדנית ומורה למחול ספרדי ופלמנקו, מוכרת כחלוצת תחום הפלמנקו בישראל. נולדה ביוהנסבורג, דרום אפריקה, למשפחה יהודית ציונית. כילדה וכנערה למדה נגינה בפסנתר, בלט קלאסי ומחול ספרדי. בהיותה בת 17 הגיעה לספרד, שם חייתה כ-11 שנים שבהן  רקדה עם להקות ועם אמני הפלמנקו החשובים של התקופה ולמדה אצל בכירי המורים. במלחמת יום הכיפורים הגיעה לראשונה לישראל. כשפרצה המלחמה היא חשה צורך רגשי עמוק לבוא לישראל ולתרום מיכולותיה. היא הגיעה לארץ כאמנית מתנדבת והופיעה במלחמה בחזיתות ובבתי החולים. בעקבות השהות בארץ במלחמה החליטה לעלות לישראל. בישראל הופיעה במחש תכניות יחיד שיצרה, הקימה את בית הספר הראשון למחול ספרדי והעמידה דור של רקדני פלמנקו מקצועיים.

דוראן זכתה בפרסים ובאותות הוקרה: עיטור כבוד מחואן קרלוס הראשון, מלך ספרד, על תרומתה לספרד ולעם הספרדי; אות הוקרה על תרומתה לתרבות הישראלית מטעם איגוד אמני ישראל; פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב על מפעל חיים, ועוד.

סילביה דוראן נוהגת לומר שקשה להסביר לספרדי מדוע יהודי צריך לחיות בישראל. “הווייתי חצויה בין ישראל לספרד: כיהודייה – אני קשורה לארץ. מקצועית אני מחוברת לטבור אמנות המחול בספרד. כשאני בספרד אני מקבלת פרספקטיבה מבחינה אמנותית על ערכה של עבודתי. בארץ מצפים לתוצאות מהירות מדי ולעתים לא יודעים להעריך את התהליכים הארוכים שבעבודתי”.

בין המוכרות שבתלמידותיה: נטע שיזף, מיכל נתן, כרמל נתן, יעל אסף ואורנילי אזולאי.

Related Articles

Responses

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *